יום שלישי, 15 ביולי 2014

פרידה: אור וחושך

היום הראשון
ביום הראשון לבריאה, נוצר האור. את האור הזה שנוצר ביום הראשון, אין האדם רואה אותו. כי אנחנו בחושך. האור עדיין לא פצע. כלומר, האדם אינו רואה את אותו אור שנוצר ביום הראשון כי הוא האדם, מה שנהוג לומר, מצוי בחושך. בראשית החושך והאור היו מעורבבים יחד זה בזה ורק המאורות שנוצרו שלושה ימים לאחר מכן, כלומר ביום הרביעי, הרי שהם אלה אשר הפרידו והבדילו בין אותו חושך בראשיתי לבין האור הבראשיתי.

תקופת העירוב: (היום הראשון)
 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר.  ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

הסבר: ביום הראשון האור והחושף היו מעורבבים כיחידה אחת, הכל עדיין היה שלם, כפי שנאמר: "יום אחד". הכל נמצא במצב של אחדות קוסמית.

תקופת הפרידה: (היום הרביעי)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.  טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן.  טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.  יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ.  יח וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב.  יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי

הסבר: ניתן בפסקה הפותחת.

גוסטב דורה

יום שלישי, 8 ביולי 2014

פרידה: שמיים וארץ

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.  ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי-כֵן.  ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. 

-
יום שני הוא מן יום כזה שלא קורה בו משהו מיוחד, זה יום שנוצר בו הרקיע המבדיל/מפריד בין שמיים וארץ, כנראה שבהתחלה הם (הארץ והשמיים) היו מחוברים אחד לשני, ובאותו יום שני של הבריאה הם הופרדו.
ביום השני לבריאה לא כתוב "ויהי טוב" כשאר ימות השבוע, וזאת מעצם שהשמיים והארץ היו בעצב על שום שנאלצו להיפרד.

בטרום הבריאה השמיים הארץ היו כיחידה אחת שלמה, לא היה טוב ורע, הכל היה בשלמות אחת ובהרמוניה, לא היו מחיצות והגדרות, כי אם הכל היה ופעל בשלמות וכיחידה אחת שלמה.

-
לקטע זה, ראיתי לנכון להביא את שיר מספר 13 בחלק ג' מתקופת החושך:

13
נחתכים מים
קנה אור
אות פלאש סער,
ניקווים,
נשבר אל תהום.